שנה ללא קניות

נחשפתי לנושא ה"אופנה המהירה" בתוכנית "המערכת" של מיקי חיימוביץ' על תעשיית הבגדים העולמית. התוכנית זעזעה אותי מאד וגרמה לי לחשוב על הארונות שלי שעמוסים לעייפה ועל המחיר ששילמו עבור הארונות שלי ילדים בעולם השלישי. מתוך עניין, צללתי לנושא, המשכתי לקרוא וללמוד עוד על תופעת ה"אופנה המהירה". הבנתי שלמעשה בחנויות שממש "שווה" לקנות בהן בגדים "לפי משקל", 1+1 ועוד המבצעים גורמים לנו לרכוש עוד ועוד בגדים, לא בהכרח איכותיים ויתרונם הוא רק במחירם הזול. כדי לעמוד במחירים הזולים, וכשעוקבים אחרי הייצור של הבגדים, מגלים שהבגדים נתפרו ב"סווטש שופס" במזרח ופתאום המחיר לא נראה לי כל כך זול.

באתר slow נחשפתי לרעיון של 30 פריטים בארון, ברור שהרעיון הזה לא יכול להתממש במקרה שלי... הארונות שלי מתפוצצים, וגם אם כל פריט עלה 30 ₪ בסוף זה מצטבר לאלפי שקלים בשנה. וישנו גם העומס האינסופי שמקשה עלינו לראות מה בכלל יש בארון.

כשהכרזתי על שנת 2018 כשנת מבחן כשנה ללא קניות – בלי בגדים, בלי נעליים, בלי תיקים ובלי תכשיטים, ההצהרה גרמה להתקפת צחוק אצל בני ביתי שמכירים אותי כ"חובבת מציאות" ו"גוי של קניות" (בהשאלה מ"גוי של שבת "- תמיד אפשר לסמוך עלי שאעשה עבור כל בני המשפחה את ה"עבודה השחורה" וארכוש עבורם את מה שצריכים). אחרי הצחוק, בא הפקפוק – "את לא תעמדי בזה אפילו שבועיים!" ובסוף הגיעה ההתערבות "האם אחזיק מעמד לאורך השנה"!?

בשנה הזו עבדתי על שריר האיפוק ועל שינוי הרגלי צרכנות. בהתחלה כרטיס האשראי "גירד לי" – היה לי קשה לשנות הרגלים, אבל ככל שהזמן עבר פשוט נמנעתי והבנתי שממש לא חייבים. במקביל התחלתי לפנות דברים מהבית – בהתחלה ספרים, אח"כ בגדים ונעליים. זה היה רק קצה קצהו של הקרחון, אבל העומס בארונות ירד. הופתעתי כשהבנתי שלא חייבים לרכוש כל הזמן כל דבר שמוצא חן, אפשר גם סתם לסרוק, להסתכל ולשמוח שהתנתקתי גם אם חלקית מטרפת הקניות. האם שרדתי 12 חודשים ללא קניות? לא לגמרי. באוגוסט גיליתי ששלושה זוגות של נעלי ספורט גמורות, שחוקות וקרועות לחלוטין ואם אמשיך להשתמש בהן אני עלולה להיפצע. ניצלתי נסיעה לחו"ל בחגים כדי לרכוש זוג חדש. אז לא הצלחתי לצלוח שנה ללא קניות אבל הבנתי את המשמעות של התמקדות, רכישה ממוקדת ואחראית רק של מה שצריך באמת שבלעדיו עלול להיגרם נזק. חסכתי הרבה כסף אבל בעיקר עשיתי לעצמי חינוך מחדש של צרכנות אחראית.

מאז 2018, המודעות לצרכנות הכפייתית שלנו, נמצאת כל הזמן מול עינינו, הקורונה שינתה את העולם, יוקר המחייה הוסיף את הלחץ ונראה שצמצום צריכת האופנה המהירה הוא טרנד מוכר יותר. חנויות יד שניה הפכו להיות טרנדיות וספסלי נתינה צצו כמעט בכל עיר.

לקראת שנת 2023, אין צורך ללכת לקיצוניות של 30 פריטים בארון, גם לא להכריז על שנה ללא קניות, אפשר רק לצמצם את הצריכה, להסתפק במה שיש, לקנות רק כשבאמת צריך, למסור בגדים שלא לבשתם הרבה זמן ולהעביר הלאה למי שכן ילבש, להקים "ספסל נתינה" שכונתי שבו ניתן יהיה למסור או להחליף בגדים, צעצועים, כלי מטבח או כל דבר אחר שאין לכם צורך בו. כך כל פריט יזכה לחיים חדשים אצל מישהו אחר ואנחנו נצמצם את הפסולת ואת הצריכה שלנו כקהילה.

בתמונה: חלק מהפריטים שהוצאתי מהארון הפרטי שלי למסירה.