החיים הם כמו צנצנת זיתים כבושים

"השמיים משתנים לעיני החקלאים. השכנים מתכוננים לימים הנוראים. מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך. בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה." רחל שפירא, שיר תשרי

בסביבות חודש אוקטובר מתחילה עונת מסיק הזיתים והשנה עץ הזית שלנו הניב באופן יוצא דופן כמות גדולה של זיתים. הכרם שנטענו לפני שנתיים עדיין לא נותן פרי ולכן החלטנו על מסיק עצמי.

במשך ארבע שעות של מסיק עצמי שבו ניערנו, דפקנו, אספנו... ובסופם נשקלו 63 ק"ג זיתים.

על קיר בית הבד "מלוא הטנא" נכתב: "שמן זית כמו האדם, איכותו ייחודית ונחבאת בצלליו".

לאחר שלוש שעות בבית הבד מלוא הטנא בכרמי יוסף, התנובה 9 ליטר שמן זית בלאדי, ירוק רעל עם טעם חזק שאיכותו ייחודית ונחבאת בצלליו... כמונו?

זיתים כבושים

בחיים שלנו היום, הכל נמכר בקלות בסופר ליד הבית. אין צורך לעבוד קשה, למסוק ואז לכבוש את הזיתים אבל למעשה, רק לפני חמישים שנה, כשאני גדלתי הזמינות של המזון היתה מוגבלת לעונה שלו. היו זיתים בקופסאות שימורים במבחר מאד מצומצם ואת המלפפונים הכבושים הסבתות כבשו לבד. ולמלפפונים היה טעם גן עדן! (לפחות לפי החייך הפרטי שלי). כמו שלעוגות, לעוגיות או ללחם שסבתא הכינה היה טעם בלתי ניתן לשחזור.

יש משהו קסום בלשמר את הפירות והירקות מהעונה שבה הם נמצאים בשפע לעונות שנה אחרות שבהן לא ניתן להשיג אותם ואז יש לנו פיסה מהקיץ שמוגשת לנו על קרקר של פעם בצורת ריבת תאנים בלדי עם ערק.

כך גם לגבי הזיתים, כל כך פשוט לכבוש זיתים והטעם שלהם אחר לחלוטין מטעם הזיתים שקונים במעדניה בסופר או בקופסת שימורים. זיתים שכבשנו לבד יכילו את כל האהבה והנתינה שלנו, שאנחנו מכניסים לצנצנת הכבישה מתוך ידיעה שמי שיאכל אותם יהיה מישהו מאהובי ליבנו.

עם החברים בהוסטל בחרתי להכין זיתים כבושים בעונת המסיק. ניהלנו שיחה על טעמים של ילדות, על עבודה משותפת של המשפחה בתהליך הכבישה, נ. מדריכה בהוסטל סיפרה שבאוקרינה כילדה, כל המשפחה היתה מתכנסת לעבודה משותפת לכבישה של כרוב, הכנת ריבות ועוד.

ההרגשה של להכין משהו מהבסיס, לבד לבד ולהצליח! היא תחושה מעצימה ויש גם נתינה – אני מכינה משהו מיוחד ובוחרת לחלוק אותו עם בני משפחה וחברים!

מסקתי עבורם כמות גדולה של זיתים מכרם במושב ומכאן העבודה כולה שלהם.

בשלב הראשון צריך להוציא את המרירות מהזיתים, חורצים את הזיתים - עבודת חריצת הזיתים היא רפטטיבית ומרגיעה אהובה מאד על ילדים ועל אנשים מיוחדים אבל מדיטטיבית גם לנו. לאחר שחרצנו, נשרה את הזיתים במים למשך כשבוע כשכל יום מחליפים את המים. חשוב לזכור להחליף את המים כל יום כדי להגיע לתוצר מיטבי של זיתים לא מרירים מידי.

אחרי כשבוע ניגשים למלאכת הכבישה.

מעקרים צנצנות מחיידקים בשיטת הסבתות (הרתחת הצנצנת במים) או בשיטות מתקדמות – עשר דקות בתנור חם או שתי דקות במיקרוגל. אחרי העיקור חשוב לא לגעת בחלק הפנימי של הצנצנת.

ועכשיו אפשר לכבוש את הזיתים:

שמים את הזיתים בצנצנת, (אני ממליצה להשתמש בצנצנות של עד חצי ליטר למשל למחזר צנצנות טסטר צ'ויס) ממלאים בערך שלושה רבעים מהצנצנת בזיתים.

מוסיפים 2-3 פרוסות של לימון שטוף (אפשר לקלף את הקליפה המרה),

2-3 שיני שום

פלפל חריף טרי או מיובש בהתאם לרמת החריפות החביבה עליכם. אני השתמשתי בפלפלים אדומים חריפים אש מהגינה ולכן שמתי רק אחד בכל צנצנת.

מוסיפים מים בכוס ועל כל כוס מים שנמזגה נוסיף כפית וחצי מלח גס. כאן גם אפשר לעבוד על חישוב, שמנו כוס וחצי מים כמה מלח נוסיף?

חותמים את הצנצנת עם שכבת שמן זית ומבריגים את המכסה לאטימה מלאה.

עכשיו, נשים את הצנצנות המוכנות והאטומות על מגש פלסטיק ובמקום מואר אבל לא בשמש ישירה ונחכה בסבלנות כשלושה שבועות – חודש. התוצאה מצדיקה את ההמתנה!

ויש גם "עבודה" על "שריר הסבלנות והאיפוק", כל שבוע החברים היו שואלים אותי: "נו... מתי הזיתים יהיו מוכנים?!" ואני הייתי עונה "סבלנות!" "אפשר לפתוח ולבדוק?!" ואני עונה "אנחנו מתאפקים" עד שהגיע היום! פתחנו את הזיתים וטעמנו!

את הצנצנות מיתגנו עם ה"לוגו" שיצרנו יחד עם הסלוגן "תוצרת גינה מהלב" – רגשות, משפחה, יופי, חברות, אושר, שמחה. זה מה שהבנות מרגישות כשהן בגינה ואת כל אלה הכניסו לתוך צנצנות הזיתים הכבושים.

לסיום הפעילות אפשר לשחק במשחק, השלימו את המשך המשפט: "החיים הם כמו צנצנת זיתים"...