סוסה וסייח בטיול בפירינאים

כשטיילנו בפירינאים, הגענו לפסגת הר, אזור שבחורף משמש אתרי סקי ופתאום קלטנו עדר סוסים, שכשקראנו עוד על המסלול הסתבר לנו שאלו סוסי פרא. בתוך העדר, ראינו את הסוסה והסייח שיונק. התמונה היתה מרגשת מאד, עצרנו וצילמנו.

כשחזרתי לארץ ולשגרת המפגשים בהוסטל, הגיעה למפגש דיירת חדשה שזה היה יומה הראשון בהוסטל. היא הסכימה להצטרף למפגש, אבל היתה מאד עצורה ולחוצה. ניסיתי לדובב אותה להשתתף במפגש אבל היא נשארה מרוחקת.

בזמן שהבנות עבדו והכינו עציצים לחג, שאלתי אותה איפה היא עבדה לפני שהגיעה להוסטל, היא ענתה שהיא עבדה בחוות סוסים ושהיא מאד אוהבת סוסים. שלפתי את הטלפון והראיתי לה את התמונה וסיפרתי לה איך ואיפה צילמתי אותה. העיניים האירו, החיוך התרחב, נוצר קשר. התמונה הזו, חזקה כל כך, שאין צורך במילים כדי להסביר מה אנחנו חשים כשאנחנו מתבוננים בה, עזרה לי לשבור את הקרח עם מטופלת חדשה ולחבר אותה לפעילות שלנו.

שאלתי אותה מה הסייח מרגיש כשהוא ליד הסוסה, אמא שלו. היא אמרה לי ביטחון! חשבתי לעצמי שביום הראשון בהוסטל, פעם ראשונה רחוקה מהבית ומההורים שלה, מה היא מרגישה? ואני חושבת שאולי התמונה הזו נתנה לה קצת ביטחון ליום הראשון בהוסטל.

החיבור שלנו לטבע הוא אינטואיטיבי, גם אם לא עמדנו ליד סוס בחיים, יש כל כך הרבה כוח, חיות וחמלה בתמונה שקשה להישאר אדיש ולא להתרגש.

עשו זאת בעצמכם:

אספו והדפיסו צילומים שונים מטיולים שערכתם בארץ ובעולם, צפו בתמונה, ניתן להראות אותה לילדים או להורים מבוגרים. שאלו את עצמכם:

מה אתם מרגישים כשאתם צופים בתמונה?

אילו תחושות היא מעוררת בכם?

מי ומה גורם לכם להרגיש ביטחון של בית?

אפשר להוסיף גם שאלות פתוחות נוספות בהתאם לנושא התמונה שהצגתם.