זיכרון

השבוע הזה, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הינו שבוע של זיכרונות שצרובים בנשמה של כל אחד מאיתנו.

בגינון הטיפולי, אנחנו מקבילים את הטבע והגינה אלינו. כך, הזיכרון של העצים טמון בגזע שלהם.

אצל אנשים מיוחדים, נראה לעיתים קרובות פגיעה בזיכרון וביכולת לשתף זיכרונות. שיחה סביב שולחן העבודה מאפשרת לנו לשתף, להיזכר בדרך פחות מאיימת ולתעד.

כך גם העץ, כ

שאנו חותכים פלח מגזע עץ נגלה את כל הזיכרון שלו, מה עבר עליו, שנות חייו - כל שנה מתבטאת בטבעת כשהטבעות הפנימיות רחבות והכל שהעץ ותיק יותר, יש האטה בצמיחה והטבעות דקות יותר. הטבעות מעידות גם על כמה מים העץ קיבל (הרבה מים טבעות בהירות, שנות בצורת טבעות כהות).

כך גם האדם, מוטבע באירועים שעברו עליו, בהזנה שקיבל פיזית, רוחנית ונפשית.

נתן זך כתב:

"כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה"...

ובימים האלה הקדשנו את מפגש השבוע שלנו לזיכרון שלנו ולזיכרון העץ.

יצרנו את אילן היוחסין שלנו על קרטון עגול כמו טבעת עץ ונזכרנו בבני המשפחה אלה שאיתנו ואילו שכבר לא.

תוך כדי עבודה, דיברנו על דפי העדות ביד ושם, שימור הזיכרון של אנשים שנספו בשואה. הראיתי להם את דפי העדות המשפחתיים, ועד כמה התרגשתי לראות את כתב היד של סבא וסבתא שלי. דיברנו על השואה ועל כך שהנאצים פגעו לא רק ביהודי אירופה אלא גם בקהילות בצפון אפריקה.

שייפנו טבעת עץ, הדבקנו עציץ קטן ושתלנו בתוכו סוקולנט.

את מפגש הזיכרון סיימנו בהקראת יזכור, הדלקת נרות נשמה ובעיקר, חלקנו זיכרונות משפחתיים ואישיים מאנשים שאינם איתנו ואנו רוצים לזכור אותם.