הסיפור שלי

משנת 2008 התחלתי לעסוק בקיימות, מה שאז כונה איכות הסביבה. באותן שנים ניהלתי את קהילת גני עם, לא היתה שום אפשרות למחזר, השיח על כדור הארץ היה ממש בשוליים. באותה שנה, מועצה אזורית דרום השרון מכרה לתושבים קומפוסטרים, אני לקחתי משימה ומכרתי כ 70 קומפוסטרים לתושבי גני עם (כ 100 משפחות) מתוך 200 קומפוסטרים שנמכרו בכל רחבי המועצה. המועצה לקחה אגרונומית כפרוייקטורית להטמעת השימוש בקומפוסטר. דברת האגרונומית הכירה לי את עולם איכות הסביבה ובהשראתה החלטתי להקים מרכז מחזור שהוא למעשה מרכז למיון אשפה למחזור. בנוסף, החלטתי לשנות את היחס לטיפול בגזם, אחת מהבעיות הקשות בניהול יישוב כפרי. הצגתי בפני הועד את הרעיונות שלי וקיבלתי את ברכת הדרך. בשנת 2009 למעשה התחלתי לתכנן מה ואיך לעשות, התחלתי להסביר לתושבים למה אסור יהיה להשליך ברחוב גזם וגרוטאות, הודעתי על המהלך למעשה עשיתי קמפיין. ב 1.1.20210 התחלנו את מהפיכת הגזם, מאותו יום, העברנו את הגזם שלנו למרכז איסוף גזם ושם ריסקנו את הגזם ואת הרסק פיזרנו בשטחים הציבוריים חיפוי למניעת עשביה. מיד לאחר מכן, פתחנו את מרכז המחזור ובשנת 2010 זה היה אירוע פורץ דרך שפורסם בעיתונות והפך את מרכז המחזור שלנו למוקד לעלייה לרגל מהאזור ומכל הארץ. בעקבותינו הוקמו מרכזי מחזור בכל המועצה האזורית וגם היום, 13 שנה אחרי, עדיין מרסקים גזם בגני עם.

השלב הבא היה הפיכת קהילת גני עם מקהילה קיימת לקהילה מקיימת, נצמדתי לפרמטרים שקבע האו"ם לקהילה מקיימת וגיליתי להפתעתי שאנחנו די קרובים למודל. עוד על התהליך בפוסט...

בדצמבר 2019 החלטתי שאני רוצה ללמוד חקלאות, חיפשתי והגעתי לקורס של "חווה ואדם". לא ממש ידעתי למה אני נרשמת, אבל ביקור אחד הבהיר לי שהגעתי למקום הנכון... כל יום שני בשעה חמישה לאחת, הייתי מתנתקת מהמקלדת, לובשת בגדי ונעלי בוץ, נכנסת לאוטו ומקץ כארבעים דקות נכנסת בשערי החווה. כשנכנסים לחווה, יש תחושה של כניסה לגן עדן קסום, בליל של ריחות, מראות וקולות טבע, עוברים את עץ התות הגדול, מאגר המים והכרם ומגיעים לשטח. שם עידן היה מסביר ומלמד מה עושים היום ואני הייתי מתמסרת לעבודה הפיזית - עישוב, שתילה, זריעה, הקמת ערוגות, או כל דבר אחר שהיה בתוכנית לאותו יום וכעבור שלוש שעות, כולי מלאה בבוץ, יוצאת לאוטו עם ארגז מלא כל טוב הארץ שגידלנו במו ידינו עם ריחות של ירק טרי ואדמה שמילאו את חלל האוטו. ואז פרצה הקורונה... חודשים ראשונים של סגר ראשון, אי וודאות והרבה חששות וכשיצאנו לחופשי וחזרתי לחווה ואדם, הבנתי כמה התגעגעתי, כמה החיבור לאדמה, לצמחים ולטבע חשוב לי ומה זה עושה לנשמה שלי והחלטתי להפוך את זה למקצוע.

נרשמתי ללימודי גינון טיפולי בסמינר הקיבוצים וחיכיתי לתחילת הלימודים. בינתיים סיימתי חצי שנה של לימודי חקלאות והחלטתי שלקראת החורף אכשיר שטח במשק לטובת גידול ירקות. בסוף אוגוסט התחלנו לעבד את השטח ומיד נכנסנו לסגר השני. השטח הפך למקלט פיזי, רגשי ונפשי גידלנו ירקות שהצליחו למעלה מכל דמיון ובמקביל התחלתי ללמוד בזום גינון טיפולי. הבנתי הלכה למעשה מה זה עושה לי וכמה זה משפיע עלי. ואם זה משפיע עלי... כנראה שעל עוד אנשים.

בשלב הזה הבאתי את השהות בשדה גם לקהילת גני עם ובשנה הזו הפעלתי כל יום שישי קייטנת קורונה לילדי גני עם שלא למדו בימי שישי. התכנים מעולם הטבע והגינון הבהירו לי שאני לא טועה - הטבע אכן משותף לכולנו, אינטואיטיבי ומחבר אותנו למשהו קדום וגדול מכולנו.