באפריל 2023, הלך לעולמו מאיר שלו, סופר, עיתונאי, מחזאי ופובליציסט ישראלי. ספריו מלווים אותנו כבר למעלה מארבעים שנה אבל אחד הספרים האהובים עלי שאליו אני חוזרת פעם אחר פעם הוא "גינת בר".
בגינת בר, שלו מתאר את ה"רומן" שלו עם גינת הבר שיצר, פרחי הבר, העצים, הציפורים, בעלי החיים ואנשים שהגיעו לביקור (אלה שהוזמנו ואלה שלא...). את המילים מלווים גם איורים ורישומים מופלאים של רפאלה שיר.
"באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן, על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב והעישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ'לו וכובשים זיתים". (מתוך גב הספר).
כך או כך, בסגנון המאיר שלוי הוא מתאר עם הרבה הומור את חייו של גנן ארצישראלי, השמחה והאושר של השהיה בגינה, איסוף פקעות ובצלים, ריבוי צמחים ועוד הרבה דברים שכשקראתי אותם הרגשתי כאילו נכתבו על החוויות שלי.
הוא הגדיל לתאר את מלחמתו בחולד ואני ישבתי על הספה והתייפחתי מרוב צחוק... שכן התיאור מקביל עד כאב למלחמתנו האבודה בצורר המקומי שלנו הידוע בשם "החולד התימני" על שם הסחוג, הפלפלים החריפים שלא לומר פלפלי צ'ומה חריפים שבזבזנו עליו, לאחר שבאחת מקבוצות הגינון בפייסבוק המליצו על פלפל חריף כמבריח חולדים ידוע... לא שלנו, הוא נהנה מהם והמשיך לחפור מנהרות לאורך כל המשק.
ספר שתמיד כייף לחזור אליו ולקרוא שוב ושוב.
Comentarios